איריס קניגר - הלב של סגול

לחיות מסביב לעולם

יש אנשים שבחרו לפרוש מהמרוץ הבלתי פוסק של החיים בעידן המודרני ואימצו דרך חיים אחרת. אחת מהם היא איריס קניגר שחייה עם משפחתה על יאכטה ויחד הם מטיילים בעולם

פורסם ב״אפוק טיימס״ http://www.epochtimes.co.il ב- 7 לאפריל 2010, נכתב ע״י אניה גלטקין

את איריס קניגר, 48, הכרתי בזמן ביקורה הקצר בארץ. קניגר היא אישה מיוחדת מאוד. יש בה שמחה, אופטימיות ושפע של תכניות לעתיד. היא הגיעה לארץ מתאילנד, שם יחד עם בעלה יריב ובנה גל היא חייה על יאכטה כבר שלוש שנים וחצי.כשהתייאשה קניגר מהמרוץ אחר הכסף, מהצ'קים החוזרים, מתחושת חוסר האונים, מעבודה קשה שאין לה סוף - החליטה לשנות את צורת חייה לגמרי. לפני 13 שנה יצאה כל המשפחה – הבעל יריב והילדים, גל ושי, שהיו אז בני 13 ו-11 - למסע מסביב לעולם על יאכטה. הם כבר עברו ליד קפריסין, יוון, טורקיה, איטליה, האיים הבליאריים, האיים הקנריים, כף ורדה, האיים הקריביים, איי גלפגוס, פולינזיה ומשם הם הגיעו לתאילנד. "ישראל תמיד תהיה הבית שלנו, עכשיו אנחנו בטיול", היא אומרת.

סיבות ותוצאות

את בעלה יריב הכירה איריס בצבא. בגיל 20 אחרי הצבא הם התחתנו. מאז הם כל הזמן ביחד. שנה אחרי נולד גל. הם גרו בהוד השרון, עבדו קשה כמו שכולם עובדים, רצו לחיות טוב כמו שכולם רוצים. בהתחלה הייתה להם חברה לשיווק שוקולדים. אחר כך הם פתחו חנות רהיטים.

יום אחד נפתחו לה העיניים: החיים חולפים במרוץ אחרי הכסף. "מגיעים למצב שמבינים שהכסף הוא לא הכול בחיים, יותר טוב לחיות רגוע ובשקט", מספרת קניגר. ההבנה הביאה אותם להחלטה לטייל בעולם. "יום אחד ישבנו בחנות שלנו ואמרנו לחבר שכשהילדים יגדלו נמכור הכול ונעבור לגור בסירה. אז החבר שעל מה עוצר אותי עכשיו?" היא נזכרת, אז תוך 5 דקות כבר היינו בתהליך". הם מכרו את הבית, "הכול זרם כמו שצריך. לא במקרה", חושבת קניגר. יריב עשה קורס משיטים, קנו יאכטת מפרשים ועזבו את ישראל. שטו לקפריסין, משם המשיכו לים התיכון, לאוקיאנוס האטלנטי...

 התפתחות רוחנית

השינוי באורח החיים שינה גם את תפיסת עולמה. "רואים את החיים אחרת, לומדים שלא צריך להיאבק כל כך, כל אחד יכול לחיות בשקט ובשלווה ואסור להפריע לזולת. פתאום אתה מגלה על עצמך שכשאתה שקט עם עצמך אתה פנוי לקבל תובנות. אלה הדברים שקיבלתי על הסירה. אולי זה גם חלק מהתבגרות או מהגיל?" היא שואלת וממשיכה: "היום ישבתי עם חברה בבית קפה ואמרתי לה שאני מאחלת לעצמי באמת להיות בן אדם טוב יותר".

בים היה לה הזמן והשקט להיכנס פנימה ולנסות להשתפר. עכשיו היא עסוקה בדברים שונים לגמרי מאלה שעסקה בהם קודם. היא קוראת הרבה. אוהבת מאוד את התנ''ך, את ספר קהלת במיוחד. "כשבן אדם לא רץ אחרי שום דבר אז הוא מוצא את עצמו האמיתי", אמרתי לה. "כמה שזה נכון", היא ענתה. "תודה על מה שיש, אני רואה את השמים, המשפחה בריאה, יש לי אוכל, מיטה נקייה - תודה". חבל לה שאנשים מבינים דברים חשובים כאלה רק כשהם מקבלים מכה כואבת או לוקים במחלה קשה. לדעתה יש חשיבות רבה בחיבור האדם לטבע. בדרך כלל היא קמה עם הזריחה, מסתכלת על היופי של הטבע המתעורר, על היופי האמיתי וזה נותן לה כוח נפשי. היום היא מוצאת את עצמה דרך האמנות. היא יוצרת תכשיטים, ועבורה עשייה זו היא סוג של רוחניות. "רוחניות ואמנות - שני דברים שאף אחד לא ייקח לי בחיים", אומרת קניגר.

החיים על הסירה

בהפלגה יש פחות תעסוקה, את ההגה האוטומטי מחברים ל-GPS וצריך רק להשגיח. אוכלים הרבה דגים ולומדים לשמור מזון לתקופה ארוכה יותר. היא מכינה גבינות ויוגורטים מאבקת חלב. ביצים בחומץ מחזיקות הרבה זמן. עגבניות קונים ירוקות ושומרים בכלי מיוחד. תפוח אדמה, בצל, בטטות, כרוב - את כל אלה אפשר לקחת להפלגה. מים - אוספים מי גשמים ויש גם מתפיל מים שתוך שעה מתפיל 140 ליטר מים וזה מספיק ל-4 ימים.

הם שטים ממדינה למדינה, תוך 13 שנה עברה משפחת קניגר כבר שלושת רבעי עולם. כשבאים למדינה חדשה מטילים עוגן והופכים להיות תיירים. מתחברים לאנשים. בכל המדינות בהן ביקרו יש להם חברים. עכשיו הם בתאילנד. "אם המדינה נחמדה אלינו אנחנו נהנים ממנה, נמצאים יותר זמן", אומרת קניגר. משם הם מתכוונים להמשיך להודו, ובתכנון הארוך טווח לאיים המלדיביים ולאפריקה.

כל עוד זה אפשרי

ביום שהייתה צריכה לעזוב את הארץ, הייתה קניגר עצובה מאוד. קשה היה לה להיפרד מאנשים אהובים ומהארץ האהובה. היא עדיין קשורה אליהם, למרות המרחק. פרידה תמיד קשה. למרות כל אלה, עד מתי תמשיך לטייל בעולם? "כל עוד זה אפשרי", היא אומרת.

המשך…